מדינת ישראל הפכה לאוטוסטרדה אחת גדולה, צפופה ומזהמת

דו"ח שפירסמה החברה להגנת הטבע לרגל יום התחבורה הציבורית מציג תמונה עגומה של גידול ניכר בשימוש בכלי רכב פרטיים בישראל בשנים האחרונות. הדו"ח חובר על ידי אריק טפיירו, רכז התחבורה של החברה, ומבוסס על ניתוח נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומדגים כיצד קצב גידול מספר כלי הרכב בישראל עלה באופן ניכר על קצב גידול האוכלוסיה באותן שנים, וכיצד מעודדת המדינה בעקיפין את השימוש ברכב הפרטי, תוך ריקון מתוכן של מאמציה לפתח ולשפר את התחבורה הציבורית.

הגידול באורך הדרכים הנסללות בישראל ובשטחן והעלייה במספר המכוניות הפרטיות ביחס לתחבורה הציבורית מלמדות על המדיניות הממסדית להעדיף את הרכב הפרטי. מספר כלי הרכב בישראל בשנת 2006 עמד על כשני מיליון ומאתיים אלף. מספר הקילומטרים שעשו עלתה על 43 מיליארד ק"מ, אורך הדרכים הסלולות עמד על כ-18 אלף ק"מ ושטח הדרכים הסלולות עלה על 141 מיליון מ"ר.

קצב גידול מספר כלי הרכב בישראל משנות השישים אינו תואם את קצב גידול האוכלוסייה: בעוד שאוכלוסיית ישראל גדלה בלמעלה מ-400%, סך כל מספר כלי הרכב המנועיים במדינה גדל בלמעלה מ- 3,000% ומספר כלי הרכב הפרטיים עלה בכ-7,000%. כמו כן טוען הדו"ח כי החל משנות ה-80 ניכרת העדפה ברורה של הישראלים לכלי רכב פרטיים על ציבוריים, ולמעשה חל מהפך ביחס שבין מספר כלי הרכב הפרטיים בישראל לשאר אמצעי התחבורה. בעוד שבשנות ה-50 וה-60 הרכב הפרטי היווה כ-30 אחוז מסך אמצעי התחבורה הממונעים, ושאר האמצעים היוו 70 אחוז, הרי שהחל משנות ה-80 הרכב הפרטי היווה כ- 70 אחוז מסך אמצעי התחבורה הממונעים ושאר האמצעים היוו כ-30 אחוז. משמעות הדבר היא כי התחבורה הציבורית בישראל הלכה ואיבדה את מעמדה, זאת למרות חשיבותה בצמצום כמות כלי הרכב הפרטיים על הדרכים.

במקביל לעליה במספר כלי הרכב המנועיים, חלה עליה חדה אף יותר במספר הקילומטרים לכלי רכב ממונע. בשנות השישים סך הנסועה עמדה על 2 מיליארד ק"מ, מתוכם כלי הרכב הפרטיים ביצעו נסיעות ב-925 מיליון ק"מ, אך עד לשנת 2006 זינקה הנסועה ב-2,000% ועמדה על למעלה מ-43 מיליארד קילומטרים, מתוכם כלי הרכב הפרטיים ביצעו נסיעות ב-7 מיליארד ק"מ. לטענת טפיירו, נתונים אלה מצביעים על העדפה ממסדית של הרכב הפרטי על פני התחבורה הציבורית. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בגידול במספר כלי הרכב הפרטיים ביחס לשאר האמצעים המנועיים אלא גם בגידול באורך הדרכים הנסללות בישראל ובשטחן.

אורך הדרכים הסלולות גדל משנות השבעים בכ-90% וכן, שטחן גדל ב- 160%, תוך שחלה עליה של כ- 40% בשטח שנדרש לכל קילומטר של דרך. בשנות ה-60 היה אורך הדרכים הסלולות בארץ 6,500 ק"מ אך החל משנות ה-70 חל גידול באורך הדרכים הסלולות בישראל ואורכן הכולל בשנת 2006 עמד על 17,686 ק"מ. "ניתן לומר כי הגידול בשטח הנדרש לסלילה מצביע על כך שהכבישים החדשים הנסללים רחבים יותר ובעלי מספר רב יותר של נתיבים. כל זאת מוביל לפגיעה חמורה ביותר באיכות האוויר שאנו נושמים, לחיסול של השטחים הפתוחים ופגיעה משמעותית בנוף".

עוד טוען הדו"ח כי בשנים אלה חל גם גידול בשטח הנדרש לסלילת ק"מ דרך מ-6,000 מטר רבוע ל-8,000 מטר רבוע. טענה זו מתייחסת לשיפור מערך הכבישים בארץ, הרחבתם והרחבת הנתיבים בתוכם. הדו"ח מלמד גם על עליה דרמטית בצפיפות בכבישים. בין השאר בשל העלייה של כ- 900% במספר המכוניות לכל קילומטר דרך. מספר כלי הרכב לכל קילומטר זינק פי עשרה, מ-12 רכב לכל קילטמטר ל-120 כלי רכב לכל קילומטר.

"עיון בנתונים אלה מעלה את המסקנה כי רשת כבישי ישראל צפופה והגודש בדרכים רב. קצב הגידול בנסועה השנתית הארצית ומצבת כלי הרכב גדלים באופן מהיר יותר מקצב גידול אורכן ושטחן של הדרכים". נכתב בדו"ח. עוד מצוין, שעד לאחרונה רווחה בקרב מקבלי ההחלטות הגישה לפיה על מנת לפתור בעיות אלה, יש לסלול דרכים נוספות לאורך אלפי קילומטרים. אמנם לגישה זו יש עדיין תומכים ואולם הדו"ח מדגיש שניסיון העבר מלמד, כי מדובר בפתרון נקודתי ומוגבל, שבסופו של דבר מעודד את השימוש ברכב הפרטי כאמצעי נסיעה עיקרי.

הדו"ח מודה כי בשנים האחרונות גברה המודעות להכרה שתחבורה ציבורית יעילה ברמת שירות גבוהה, וריסון השימוש ברכב הפרטי הם הפיתרונות לגודש בכבישים. ברור לכל גם כי שימוש בתחבורה ציבורית יפחית את זיהום האוויר, הרעש והפקעת השטחים הציבוריים לטובת כבישים, אך בה בעת מעודדת המדינה את השימוש בכלי רכב פרטיים.

הצפיפות בכבישים, לצד הנזקים הסביבתיים, הכלכליים, התחבורתיים והחברתיים הכבדים הנובעים מהעלייה בשימוש ברכב הפרטי, כמו גם תביעת ארגוני הסביבה, העלו בשנים האחרונות את המודעות לחשיבות תחבורה ציבורית יעילה ברמת שירות גבוהה. עם זאת, בדו"ח מצוין ש "משרד התחבורה משקיע בשנים האחרונות משאבים רבים לקידומן של מערכות להסעת המונים במטרופולינים, אך במקביל מושקעים משאבים רבים נוספים במערכות תחבורתיות מקבילות ומתחרות ככבישים חדשים, חניונים במרכזי הערים, עידוד השימוש ברכבי ליסינג וכדומה. עקב כך, חרף המאמצים הרבים לקידומן של מערכות להסעת המונים, יורדת לטמיון ההשקעה האדירה בכדאיותן הכלכלית והתחבורתית של הפעלת מערכות אלה ואילו הנזקים הסביבתיים רק הולכים וגדלים".

בדו"ח מודגש שמעל אלף איש (במטרופולין ת"א בלבד) מתים בשנה כתוצאה מזיהום האוויר שנגרם בעיקר מפליטה של כלי רכב פרטיים. "מאות ילדים אשר מתגוררים ליד צירי תנועה סובלים מסיבוכים חמורים בדרכי הנשימה ומחקר של משרד הבריאות שהתפרסם השבוע קושר בין הרמה החריגה של מקרי הסרטן במטרופולין תל אביב – לזיהום האוויר".

"התועלות הכלכליות, התחבורתיות, החברתיות והסביבתיות של מערכות התחבורה הציבורית והמערכות להסעת המונים עולות בהרבה על התועלות מסלילת דרכים נוספות. ברי כי פתרונות מסוג זה יצמצמו באופן ניכר את הנזקים הסביבתיים הנגרמים מהתחבורה, ובראש וראשונה נזקי זיהום האוויר, הרעש והנגיסה הבלתי נגמרת והבלתי הפיכה בשטחים הפתוחים שעוד נותרו בישראל, מדינה שעתידה להיות המדינה הצפופה ביותר כבר בשנת 2020".

"ברמת ההצהרות המדינה שינתה כיוון ומצהירה על עידוד תחבורה ציבורית. בפועל, במבחן התוצאה, רמת השירות ומהירות הנסיעה בתחבורה הציבורית, הן עדיין לא מספקות", אומרת תמר קינן, מנכ"לית ארגון "תחבורה היום ומחר". "כיום, רק מי ששבוי של התחבורה הציבורית נוסע בה. כל מי שיכול להרשות לעצמו מעדיף לנסוע ברכב פרטי, בעיקר כי זה מהיר יותר. ברגע שיהיה יותר מהיר לנסוע בתחבורה הציבורית – אנשים יעדיפו אותה. לאנשים חשוב בעיקר הזמן שלהם", מוסיפה קינן.

סקר של "תחבורה היום ומחר" שיוצג היום בכנס התחבורה הציבורית בתל אביב מצא כי המהירות ורמת השירות הם הגורמים המכריעים במעבר לשימוש בתחבורה ציבורית. מעל 60 אחוז מהנשאלים ציינו שהם מגיעים לעבודה ברכב פרטי, ורוב מוחלט מהם (90 אחוז) מגיע לעבודה מהר יותר ברכב הפרטי. 44 אחוז מהציבור ציין את זמן הנסיעה ו-23 אחוז את שיפור תנאי הנסיעה כגורמים משמעותיים במעבר לתחבורה הציבורית. 55 אחוז ציינו שמידע אמין הינו גורם מדרבן וחשוב לשימוש בתחבורה הציבורית.

קינן טוענת כי ברגע שהמדינה תיתן עדיפות אמיתית לנתיבים מיוחדים לתחבורה ציבורית, עדיפות ברמזורים וכדומה, הנסיעה תהיה מהירה יותר מאשר בכלי הרכב הפרטים – ואנשים יפנו לתחבורה הציבורית. במספר זעום של כבישים בארץ אמנם קיימים נתיבי תחבורה ציבורית, אולם לדבריה על המדינה לשפר את האכיפה ולמנוע מרכבים פרטים לנסוע בהם. עוד היא מציעה מערכת מודיעין אחת לכל אמצעי התחבורה הציבורית וכן יצירת כרטיס נסיעה אחד לכל אמצעי התחבורה: "דברים כאלה נעשים בעולם ואין סיבה שהם לא יהיו בישראל".